אני אתחיל מהתחלה. _חץ_

כבכל שנה, גם השנה החלטנו במועדון הלינוקס הירושלמי לקיים את יום מסיבת ההתקנה. ביום זה כל החבורה מתאספת באוניברסיטה העברית, משתלטים על חדר ועל המחשבים בו ליום שלם, ומתקינים לאנשים שמביאים את המחשבים שלהם לינוקס. רוב מי שמגיע למסיבת ההתקנה הם בדרך כלל סטודנטים למדעי המחשב, שממליצים להם על התקנת לינוקס על מחשבם מכיוון שיש בו את הכלים הנחוצים ללימודייהם, ובחינם.

אני אחזור למסיבת ההתקנה השנה. את ארגון המסיבה השנה לקחנו על עצמנו אני וגיא. גיא בעיקר עבד מול אנשי הקשר שלו ( אגודת הסטודנטים, איגוד האינטרנט הישראלי ועוד ), ואני עבדתי על הגרפיקות, אתר ההרשמה, והחולצות.
הסתבר שזו לא הייתה משימה קלה, אך בסוף, למרות כל הקשיים הצלחנו להוציא את המסיבה כתקנה לפועל. _מגניב_

כדרך אגב, אני חייב לציין לטובה את רואי ממנדריבה ישראל שהביא הרבה מתנות ( דיסקים, חולצות, מדבקות ) למסיבת ההתקנה, והעשיר אותה מאוד. _קריצה_

מפה אני לא אקשקש יותר מידיי ואגש לעיקר, מה היה שם.
אז מה באמת היה במסיבת ההתקנה? היה בלאגן!
חלק יגידו שלטובה וחלק יגידו שלרעה. אני הגעתי ראשון למקום והתחלתי להתמקם בחדר עם החולצות, המתנות וכו‘. לצערי חברי המועדון לא השכילו להקדים ובשעה 12:30 כבר אנשים התחילו לזרום לחדר עם המחשבים שלהם, למרות שההתקנה הייתה אמורה להתחיל באחת.

אוקיי, בסדר, אין עוד מתקינים, אז התחלתי להעביר את הזמן, לרשום אנשים, לחלק להם את חוברת בחירת ההפצה, ובעיקר להגיד להם "עוד חצי שעה מתחילים", גם אחרי שעברה חצי שעה. אחריי הגיע גיא, והתחיל לעזור לי עם ארגון המקום. אחת הבעיות העיקריות בהתחלה הייתה שהצענו לאנשים את הפצת הלינוקס "דביאן", והיה אמור להיות מותקן במקום שרת שמכיל אותה להתקנת רשת, אך הבחור לא הגיע ולא היה שרת, אז התחלנו לעניין בינתיים אנשים בהפצות לינוקס אחרות. _רעיון_

אני חייב לציין שהעומס היה מטורף, אנשים שרצו להתקין לינוקס היו צריכים לחכות בערך כחצי שעה עד ארבעים דקות עד שיגיע אליהם מתקין ועד שהתהליך יזוז, וזה לא בגלל שהמתקינים היו עצלנים, אלא בגלל שאנו לא מועדון גדול במיוחד, ולמרות קריאה לקהילה שאנו זקוקים לעוד כוח אדם, הכוח אדם לא הגיע. גם סטודנטים שהיו אמורים להגיע לעזור לנו לארגן את המסיבה, לא הגיעו משום מה.
לדעתי הכוח הגדול ביותר של הקהילה צריך להיות הצגת אחדות ופעולה, ולא עצלנות, זה לא מסר טוב. אני הייתי מצפה מהקהילה בכל רחבי הארץ לפחות לראות מספר אנשים שמגיעים, אך לא קרה. נראה כי אם לא יהיו חברים מהקהילה שירצו לעזור לנו במסיבת ההתקנה הבאה, פשוט לא תהיה אחת. וזה לא נאמר מכעס, אלא מכיוון שכל שנה כמות האנשים גודלת, אך מספר חברי המועדון לא גדל, אולי מכיוון שלא דאגנו עד היום לרישום אנשים למועדון ולצירופם למעגל, אך אני לא חושב שתוך שנה נספיק להרכיב "תותחי לינוקס" נוספים. _שטני_

בכל מקרה, בסופו של דבר, רוב ההתקנות עברו בהצלחה, ויחסית לכמות, מסיבת ההתקנה בכל זאת נראית כהצלחה, למרות הכאוס ששרר במקום, והאנשים הזועפים שחיכו הרבה זמן להתקנת לינוקס, או שפשוט ראו את כמות האנשים שהתקינו ולא היה להם זמן, אז לקחו דיסקים והלכו.
הצד החיובי של הנושא, אנשים קיבלו הרבה Freebies כמו חולצות, דיסקים, ועוד, וזה קצת עזר. _חייכן_

בנוסף, היו דיסקים של מנדריבה שהיינו אמורים להגריל, איך מפאת חוסר הזמן, החלטתי לשנות אסטרטגיה, ומי שהיו לו הכי הרבה בעיות עם המחשב וחיכה הרבה זמן, קיבל חבילת "מנדריבה" שכללה דיסק עם סריאל ותמיכה, חולצת מנדריבה, ומדבקות. דבר, שהוריד קצת מהאווירה של ה"באסה" של אנשים אלה. _רוטט_

כרגיל, המתקינים התרוצצו מאחד לשני כמו מטורפים, לא היה רגע אחד של שקט. תמיד היה מי שהיה צריך עזרה. לצערי אני באופן אישי השנה לא דאגתי להרבה אנשים, מכיוון שמישהו היה צריך לשבת בקבלה ולקבל את האנשים המגיעים, לתת להם את חוברת בחירת ההפצה, לרשום אותם, לתת להם חולצה ודף מידע. רוב הזמן היה תור ארוך בכניסה של אנשים שחיכו להכנס ובגלל שהייתי רק אדם אחד, זה לקח זמן. הבעיה הנוספת שהייתה היא שהייתי רוב הזמן אחד מ2 מתקיני מנדריבה, כך שההתקנה של הפצות מנדריבה נפלה על האיש השני, שזה כלל בערך רבע כיתה. בסך הכל אבל אני מרוצה שרוב הזמן הייתי בקבלה, מכיוון שאני חושב שעשיתי שם עבודה טובה בלכוון את האנשים לאן שהם צריכים ולעזור במקרה והם גם לא מצליחים לבחור מהחוברת איזו הפצה הם רוצים.

יש עוד הרבה דברים לומר, אך אני אדלג עליהם בשלב זה מכיוון שהפוסט מאוד ארוך גם ככה, אני אמשיך לדבר עליהם בפוסט הבא, ואדלג לסיום יום ההתקנה.

בסיום יום ההתקנה נסענו כבכל יום התקנה, החל מהקודם, לצ‘ילי פיצה בעיר, וחגגנו את סיום יום ההתקנה המפרך. העברנו ב9 שעות בצום במסיבת ההתקנה מכיוון שלא היה זמן לכלום, ולשמחתינו, צ‘ילי פיצה ידעו לפנק אותנו כמו שצריך ב3 פיצות ענקיות מעולות עם שתייה ולחם שום. שם התבדחנו, נרגענו ודחסנו אוכל לקיבה גם כשלא היה מקום.

וזה יום ההתקנה גבירותיי ורבותיי ( המשך יבוא... ).